<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן שנ"ב</h1>
<h2>דף כג:</h2>
אין צדין מן הביברין ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות ואפילו למ"ד [לעיל כ"א ע"ב] נפש בהמה במשמע הני מילי דמזונתן עליך, אבל דגים אפשר להן בלא מזונות שאוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן. אבל צדין חיה ועוף המוכנים מאתמול קס"ד כיון דמוקפים גדר הוו כניצודין ועומדין, אבל דגים נשמטין לחורין ולסדקין והויא צידה ביו"ט. ונותנין לפניהם מזונות בימות החורף ואף בימי הקיץ במקום דריסת רגל בני אדם שאין עשבין עולין בו. ביברין של דגים הן בריכות מים. ביברין של חיה קרפיפות מוקפין גדר סביב וכונסין בתוכו חיות הבר ויולדות שם ומגדלות.
<h2>דף כד.</h2>
ורמינהו ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות, קשיא חיה אחיה קשיא עופות אעופות, בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא ר"י הא רבנן, דתנן ר"י אומר הצד צפור למגדל ונעל בפניו חייב הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכן צבי לבית ונעל לפניו. וחכ"א צפור למגדל היא צידתו כאשר אמרת אבל צבי אין צריך עד שיכניסו לבית דאף לגינה ולחצר ולביברין הויא צידה, ומתני' דקתני צדין מן הביברין ביו"ט רבנן היא דאמרי מי שהוא כנוס לביבר ניצוד ועומד וברייתא ר"י היא. אלא עופות אעופות קשיא דהא כולהו אין צידתן אפילו לבית שיוצאים דרך חלונות. וכי תימא עופות אעופות נמי לא קשיא, הא בביבר מקורה שיש לו גג. והא בביבר שאינו מקורה, והא בית דמקורה היא ובין לר' יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין לבית לא, אלא אמר רבה בר רב הונא הכא דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית, בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות, דתנא דבי ר"י למה נקרא שמה צפור דרור לפי שדרה בבית כבשדה שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד. השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי לא קשיא דתוקמא כתניא, אלא תרוייהו כרבנן, ומתני בביבר קטן וכן ההיא דשבת. וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול שיש לה להשמיט, ורשב"ג דלקמן אף בביבר קטן פליג שאם צריך לומר הבא מצודה אסור. אי נמי לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי. היכי דמי ביבר קטן רב אשי אמר דכל היכא דכי רהיט אבתרא ומטי לה בחד שיחיא בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפסו ואין לו להשמט הימנו ביבר קטן ואידך ביבר גדול. ואי נמי כל היכא דאית ליה עוקצי עוקצי, פירוש זויות ביבר גדול ואידך ביבר קטן. אי נמי כל היכא דנפלי טולא דכותלי אהדדי מרוב קוטנו וקיצורו ביבר קטן ואידך ביבר גדול.
מתני' רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר, א"ר יוסף אר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג, א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי, א"ל מאי נפקא מינה, א"ל גמרא גמור זמורתא תהא. היכי דמי מחוסר צידה א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל כל שאומר לו הבא מצודה ונצודנו, כלומר שצריך לבקש תחבולות כדי לתופסו והיינו נמי שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך ביבר קטן. ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי שיעורא, ולאביי רשב"ג אתא לפרושי מילתא דת"ק אם צריך לבקש תחבולות היאך לתופסו אסור.
מתני' מצודות חיה ועופות שעשאן מעיו"ט לא יטול מהן ביו"ט אא"כ יודע שנצודו מערב יו"ט, ומעשה בעכו"ם אחד שהביא דגים לפני ר"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו, שאני שונאו. מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן, כלומר זה שאמרנו לא יטול מהם דהיינו ספק מוכן ספק מוקצה ואסור לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא שר"ג מתיר ורבי יהושע אוסר כדתניא בגמ' בברייתא. ומעשה נמי בעכו"ם אחד וכו', א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"ג.
<h2>דף כד:</h2>
והא דאר"ג מותרין למאי מותרין, רב אמר לקבל, בטלטול. דכולי האי לא אחמור רבנן בספק מוכן דליתסרו בטלטול אבל באכילה לא שרינהו ר"ג. ולוי אמר מותרין באכילה, קאמר ר"ג ולאו דס"ל לרב ולוי כוותיה אלא מילתיה הוא דמפרשי וסוגיא דשמעתין הלכך הלכה כרב, הלכך הא דפסק רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"ג היינו דאפילו לקבל אסור דספק מוכן אפילו בטלטול אסור. מיתיבי עכו"ם שהביא דורון לישראל ואפילו דגים המפולמים ופירות בני יומן מותרין, בשלמא למ"ד מותרין לקבל שפיר אלא למ"ד מותרין באכילה [פירות בני יומן מי שרו באכילה, וליטעמיך פירות בני יומן מי שרו] בטלטול אלא הכא בכוורי דאדימי ופירי דכבושין ומאי קרי ליה בני יומן כעין בני יומן, פירש"י כוורי דאדימי שלא נס ליחן ואדמומיתן של תחת לחייהן שבודקין אותן שם, ופירי דכבישי בירקא כשלקטום [טמנום מיד בירק] שלא יברח לילוכן, והני מאי מוכן נינהו דניכרין שמעיו"ט הן ניצודין ואשמעינן דאע"ג דדמו לבני יומן לא חיישינן למראית העין, רבותי פירשו כוורי דהדימו מנותחין כמו הדומה הדמוה, וקשה א"כ מאי (איכא למימר) [למימרא] עכ"ל. והא שינוייא אליבא דלוי דאמר מותרין באכילה, אבל לרב דקיי"ל כוותיה דמותרין לקבל קאמר לא בעינן להאי שינוייא. ובירושלמי בשמעתין מיתניא כרב דתני עכו"ם שהביא דגים מפולמים לישראל ופירות בני יומן מותרים לקבל ואסורים באכילה עד הערב בכדי שיעשו. מיהו סברא דשינוייא היא אמת דה"ג לא חיישינן למראית עין דלא גרע מהסוכר אמת המים מערב יו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים דמותרים.
<h2>דף כה.</h2>
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מעיו"ט, שסתמה שלא יכנסו בה דגים משתחשך. ולמחר השכים ומצא בה דגים דמותרים, כי את אלה הזמין והכין ע"י מעשה זה. חיה שקננה בפרדס, כגון איל וצבי וכיוצא בהן וילדו עופרים ועדין הן קטנים ואינן צריכין צידה. אינן צריכין זימון, ומותרין ביו"ט. ודווקא בפרדס הסמוך לעיר, דחזאי להו ודעתיה עילוייהו אבל בפרדס שאינו סמוך לעיר צריכין זימון. והני מילי בדידהו, אבל באימייהו כיון דבעיא צידה לא מהני בה זימון.
